<h1>ארחות חיים הלכ' תפילה סימן צ"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ובמ' סופרי' כתוב עוד ובמקו' שיש ט' או י' ששמעו קדיש ולאחר התפלה עומד א' שלא שמע לא קדיש ולא ברכו בפני אלו וענה ברכו וענו לו אחריו יצא ידי חובתו. וכבר התקינו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואומר ברכו להוציא אותם שלא שמעו דא"ר יוחנן הלואי יתפלל אדם כל היום כלו. וכן נהגו אנשי מזרח ואנשי מערב ע"כ במסכת סופרים. אין מנין התפלות מן התורה ואין לתפלות זמן קצוב מן התורה והיא מ"ע שלא הזמן גרמא ונשים חייבות. ורבותינו ז"ל תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות שנים בכל יום שחרית מנחה כנגד תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים ובכל יום שיש בו קרבן מוסף תקנו תפלה שלישית ונקראת תפלת מוסף. וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחד בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתאכלין והולכין כל הלילה ואין תפלה זו חובה כשאר התפלות ואעפ"כ נהגו כל ישראל להתפלל אותה כתפלת חובה. וכן תקנו ביום התענית כדי להוסיף בתחנה תפלה א' אחר תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה ועכשיו אין אנו מתפללים אותה כי אם בי"ה בלבד והיא הנקראת תפלת נעילה כלומר שננעלו שערי רקיע. תפלות אלו אין לפחות מהן אבל מוסיפין עליהן אם רצה להתפלל בכל יום ויום הרשות בידו מעין קרבן נדבה. וצריך לחדש בה דבר באמצעיות בתפלה זו. ואם חדש בא' מהן דיו להודיע שזו תפלת נדבה לא חובה. ובג' ראשונות ובג' אחרונות אין מוסיפין עליהם ואין גורעין מהם. והבעל האשכול כתב שאין צריך להוסיף שום דבר בתפלת נדבה וכן נראה דעת הרשב"א. והרמב"ם כתב ואין הצבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין מביאין קרבנן נדבה. והריא"ף ז"ל כתב דאפי' הצבור מתפללין תפלת נדבה ובלבד שיחדשו בה דבר ע"כ. והרמב"ם ז"ל כתב דאפי' היחיד לא יתפלל תפלת מוסף נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף. וכן בשבת וי"ט אין מתפללין תפלה זו לפי שאין מקריבין בהם אלא חובת היום וכן פסקו מקצת הגאונים ז"ל ע"כ. מי שהתפלל ונכנס לב"הכ ומצא צבור מתפללין אם יכול לחדש בה דבר כדי שתהיה תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. זמני התפלות מדרבנן ולא מדאורייתא כמו שביארנו אבל התפלה עצמה מדאורייתא שנ' ולעבדו בכל לבבכם ואיזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה. תפלת השחר מצותה להתחיל ולהתפלל עם הנץ החמה. וזמנה עד שעה רביעית ועד בכלל. ואם עבר והתפלל עד חצות יצא ידי תפלה אבל ידי תפלה בזמנה לא יצא לפי שמצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתקנו לה חכמים ונביאים. תפלת המנחה זמנה בט' שעות ומחצה כמו שהיה קרב תמיד של בין הערבים באותה שעה. ולפי שבע"פ שחל להיות בע"ש היו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה אז"ל שהמתפלל מאחר ו' שעות ומחצה יצא וזו היא הנקראת מנחה גדולה. וזמן המנחה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה. תפלת ערבית אע"פי שאינה חובה אבל מצוה ודאי איכא וכ"כ גאון וביאר עוד דאי צלי לה חדא זמנא שוייה עליה כחובה ונהג בה כל מילי דתפלת חובה. והמתפלל אותה צריך להתפלל אותה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר. תפלת מוסף זמנה אחר תפלת השחר עד ז' שעות והמתפלל אותה אחר זמן זה יצא לפי שמוספין כל היום. וכתוב בתוספתא המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין שלא קרב יצא וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. ותפלת מוסף של ר"ה לא יתפלל כל ג' שעות ראשונות ביחיד דכיון דמפקיד דינא זמנין דמפקיד דינא עילויה ומדחי. תפלת נעילה פי' בירושלמי מאי נעילה אמר רב נעילת שערי שמים ושמואל אמר נעילת שערי היכל. ומפרש שם שבעוד השמש בראש הדקלים הוא נעילת שערי היכל. וקרוב לצאת הכוכבים הוא זמן נעילת שערי שמים ולמדנו מכאן שזמן תפלת נעילה הוא קרוב לשקיעת החמה וכן דעת הריא"ג ז"ל. והר' יצחק בר שמואל כתב שראוי להתפלל אותה ביום ואם התפלל אותה בלילה יצא. תפלת נעילה רב אמר פוטרת של ערבית. והריא"ף ז"ל פסק דהאידנא נהגו להתפלל תפלת ערבית.
